פיברומיאלגיה היא אחת המחלות היותר מתסכלות. ראשית, היא פוגעת במידה ניכרת באיכות החיים של האדם, שסובל מכאבים באזורים רבים בגוף ומעייפות משמעותית. שנית, היא משפיעה מאוד על החיים, ובפרט מקשה על תפקוד תקין בכל התחומים – בעבודה, בבית, באינטראקציות החברתיות ועוד.

עוד סיבה למצוקה המשמעותית הוא שבמקרים רבים פיברומיאלגיה אינה מאובחנת. האדם יודע שהוא עייף ושהוא סובל מכאבים, אבל לא מבין מדוע זהו המצב, ולמרבה הצער ישנם גם לא מעט רופאים שמפספסים את הסימנים.

מהם הסימנים לפיברומיאלגיה?

בניגוד למחלות ומצבים רפואיים רבים אחרים, אבחון פיברומיאלגיה לא מבוסס על מדדים מדויקים. אמנם האדם יעבור בדיקות דם ואולי אפילו בדיקות מתקדמות יותר (למשל CT), אבל בסופו של דבר האבחנה מבוססת על הבנה שהתופעות עליהן מתלונן המטופל (או מתלוננת המטופלת, כמובן) הן אלה שמאפיינות את דאבת השרירים (השם בעברית של הפיברומיאלגיה).

התסמינים העיקריים שעל הבסיס שלהם מאובחנת פיברומיאלגיה הם כאבים כרוניים בשרירים שונים, ובפרט בגב ובצוואר (אבל גם בגפיים), וכן תשישות מתמשכת. סימנים אחרים הם הפרעות בשינה (שתורמות גם הן לתשישות), רגישות באזורים שונים בגוף ובעיות עיכול, לעיתים קשות.

אבחון פיברומיאלגיה בשיטות אחרות

עד לאבחון הפיברומיאלגיה האדם עשוי לעבור כאמור שלל בדיקות. המידע הנאסף מהן חיוני, אבל במקביל כדאי לשקול לבחון את המצב גם דרך שיטות אחרות שאינן חלק מהרפואה הקונבנציונלית (שכן מדובר במחלה לא קונבנציונלית).

אופציה בולטת אחת היא אבחון פיברומיאלגיה באמצעות אירידיולוגיה. בשיטה זו נבחן המצב הבריאותי של אדם על בסיס מידע שמשתקף בקשתית העין. האירידיולוגים מתבוננים הן בגוונים השונים בקשתית והן בתבניות שמופיעות בה, ומנתחים את המידע – כולל באמצעות מחשבים ומפות מפורטות.

למה חשוב לאבחן פיברומיאלגיה?

אבחון פיברומיאלגיה מוקדם ככל האפשר עוזר לאדם להבין את מצבו. חשוב להבין שללא האבחנה הזו, אנשים רבים זוכים להתעלמות ביחס לתלונות על עייפות וכאבים, ובהתאם גם לביקורת על קשיי התפקוד (כולל אגב ביקורת עצמית עקב היעדר המודעות לכך שהם למעשה חולים במחלה לא פשוטה). כתוצאה מכך עלולות להתפתח חרדות ומצוקות רגשיות אחרות.

לאחר האבחון ניתן לטפל – לא במחלה עצמה שאין לה מרפא, אבל בסימפטומים. בין האפשרויות: פעילות ספורטיבית מתאימה, הידרותרפיה, טאי צ'י, מיינדפולנס, דמיון מודרך, דיקור סיני ועוד.