הבדים שאנחנו משתמשים בהם והבגדים שאנחנו לובשים נדמים בעינינו כמובנים מאליהם אבל פעם, כשמלאכת היצור נגלתה למשתמש על כל שלביה, הבד ומוצריו קיבלו הרבה יותר כבוד. ייצור בדים נעשה היום באופן תעשייתי והמכונות עושות את הכל, החל בשלב הקטיף, אם זו כותנה או צמח אחר והמשך בשלב הטוויה, האריגה והתפירה. הדרך לייצר בדים היא ארוכה ומורכבת וגם אחרי שהבד כבר עשוי הרי יש לצבוע אותו, לשטוף אותו ולשטוף שוב. תהליך שנקרא אשפרה, אגב. זהו תהליך הבא עם הצביעה בו הבד נשטף פעמים רבות עד שהוא מקבל את הברק הנכון והצבע נטבע בו.

ייצור בדים – מן הסיבים אל החולצה

בהתחלה זורעים ומשקים, הכל מתחיל עם אמא אדמה. אחר כך מחכים עד שזרעי הכותנה נפתחים ומתמלאים בחומר הדומה לצמר גפן, רק פחות לבן ממנו. זוהי הכותנה המופלאה שפעם הקדישו מאמצים כבירים כדי לקטוף אותה. קצות הזרעים דוקרים, דרך אגב, הקטיף של הכותנה אינו מלאכה נעימה כלל ועיקר ואך טוב הוא שהיום היא נעשית באמצעות מכונה, במסגרת תהליך של ייצור בדים. הכותנה שנקטפה נצברת עד שמתקבלת ערימה גדולה. בשלב הזה יש להפריד את הזרעים מן הסיבים וזה מבוצע במנפטה. שם מפרידים את הזרעים ושולחים אותם לייצור שמן כותנה. את הסיבים טווים לחוטים ולבד. טוויה נחשבה תמיד מלאכה חשובה, בוצעה גם על ידי נשים וגם על ידי גברים ועד היום היא אמורה להיות במודעות כמלאכה חשובה אבל היא נעשית על ידי מכונות והקסם שלה אבד מזמן. ייצור בדים כיום הוא תהליך ממוכן. אחרי טוויית החוטים הם  נשזרים והופכים לבד. חוטים שנארגים בשתי וערב יוצרים בד ארוג ואילו חוטים שנסרגים יוצרים סריג. אלה וגם אלה עוברים תהליכים של הלבנה, צביעה, דפוס ושטיפות. כדי לייצר את הבד יש לארוג את החוטים ויש לתכנן היטב את הפעולות הנוספות לפי המטרות של הבד. כשמייצרים בדים משקיעים זמן רב ומאמצים רבים בתכנון ובבדיקה של יצור בכמות מועטה, כדי להיות בטוחים בתהליך הצביעה, ביכולת המתיחה של הבד ובעמידותו.