לכאורה התשובה לשאלה שבכותרת ברורה מאליה: רוב בני האדם רוצים להיות אלה שקובעים מה ייעשה בנכסים שצברו לאורך חייהם גם לאחר מותם, וכדי שהעיזבון שלהם יחולק בדיוק כפי שהם רוצים, נדרשת צוואה. למרות זאת, ועל אף העובדה שבלא מעט משפחות כבר התגלו מחלוקות קשות וסכסוכים של ממש עקב היעדרו של מסמך משפטי מחייב, עדיין ישנם לא מעט בני אדם שמוותרים על כתיבת המסמך שמהווה למעשה תיעוד משפטי מדויק ומדוקדק את רצונם – וחבל.
מה קורה כשאין צוואה?
החוק מבהיר באופן מדויק ומפורט מה קורה לרכושם של אלה שלא כתבו צוואות: הירושה מתחלקת בין בן/בת הזוג לבין הצאצאים (50% לבן/בת הזוג, ו-50% מתחלקים שווה בשווה בין הצאצאים). כשאין בן/בת זוג או כשאין צאצאים, נכנסים לתמונה גם ההורים של הנפטר ולעתים גם אחיו ואחיותיו. בהתאם בסופו של דבר יגיעו כל נכסיו של האדם אל קרוביו, אולם לא בהכרח באופן שבו היה רוצה. עוד כדאי לזכור כי אם אין צוואה, נדרשים היורשים לקבל צו ירושה, דבר שמחייב הליך בירוקרטי.
איך כותבים צוואות?
ישנם מספר סוגים של צוואות. אופציה אחת היא מסמך שכותב האדם בכתב היד שלו וחותם את חתימתו. אם כל הצוואה כתובה בכתב היד של האדם ובנוסף היא כוללת תאריך, קרוב לוודאי שהיא תתקבל כתקפה. אופציה שנייה היא הכנת צוואה בנוכחותם של שני עדים (שאינם חלק מהיורשים המוזכרים במסמך). במקרים אלה ניתן להדפיס את המסמך, וחשוב להקפיד כי שני העדים יחתמו כחוק. אופציה שלישית היא להצהיר בפני רשות כשהרשות יכולה להיות שופט, רשם בית משפט או נוטריון (וגם חבר בבית דין רבני), והיא גובה כסף עבור השירות. לאנשים ששוכבים על ערש דווי ומבינים כי ימיהם ספורים מוצעת אופציה רביעית – מסירה בעל פה של ההנחיות לחלוקת הרכוש בפני שני עדים, שהם אלה שמעלים על הכתב את הדברים וחותמים. סוג זה של צוואות תקף לחודש בלבד.
חשוב להדגיש כי ישנם מקרים שבהם יורשים שחשים מקופחים עלולים לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו לפסול את הצוואה בטענות שונות. מסיבה זו מומלץ לערוך את המסמך עם ליווי משפטי שימנע מצבים שבהם רצונו של הנפטר לא מכובד.
Comments are closed.